<h1>שו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סימן ב'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
עוד שאלתם, רצועה של תפלה של יד אם יש עכוב להניחה מבפנים על הבשר ממש כדרך שמניחין התפלה עצמה על הבשר, ונאמר שכל שמעכב בתפילין דינו כתפילין עצמן והכל בכלל מה שדרשו [מנחות ל"ז ע"ב] מה של ראש בגובה אף של יד בגובה, או שדינה כרצועה של ראש שמניחין אותה על הבגדים מבחוץ, אף על פי שהתפילין עצמן מונחין על הראש ממש. תשובה מה שצריך להניח תפילין של יד מבפנים על הבשר, אינו נדרש מגובה של יד אלא מלך לאות ולא לאחרים לאות [מנחות שם]. ומה שאמרו מה של ראש בגובה של ראש אף של יד בגובה של יד, לא בא אלא ללמד שיהא בקבורת של יד ולא על היד ממש, אבל להניחן מבפנים או מבחוץ לא שמענו משם אלא מלך לאות ולא לאחרים לאות.
ולהניח הרצועות של יד מבחוץ, אם באת לדון עליהם מתפילין של ראש ולומר שאף על פי שהתפילין של ראש עצמן צריך להניח על הראש ממש אפילו הכי מניחין הרצועות מבחוץ, אף אנו נאמר ברצועות של יד כן, ראיתך ראיה צריכה, ומאין לך שתפילין של ראש צריך להניחן על הראש ממש, אני אומר שאפילו על הבגד שעל הראש ומנא לן דלא. ותדע לך עוד, שהרי תפילין של יד לא למדנו עליהם אלא מפני שכתוב בהן לך לאות ולא לאחרים לאות, אבל תפילין של ראש מנא לן, אדרבה כתב בהו [דברים כ"ח] וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשינן מיניה [מנחות ל"ה ע"ב] אלו תפילין שבראש. ואי משום דכתיב בהו [דברים ו'] בין עיניך, אינו אלא לסיים להם מקום בין העינים במקום שעושה קרחה [שם ל"ז ע"ב] מקום שמוחו של תינוק רופס. ותדע דאפילו תפילין של יד לא למדו עליהם מדכתיב בהו [שמות י"ג] על ידכה, אף על גב דמשמע מיניה טפי על ידכה ולא על דעל, כדדרשינן [יבמות ק"ג ע"א] מעל רגלו ולא מעל דמעל, וכדדרשינן נמי גבי מצנפת (ונתת) [ושמת] המצנפת על ראשו שלא יהא דבר חוצץ בין המצנפת לראשו, ודרשינן נמי [זבחים י"ט ע"א] ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו, אלא שבתפילין לא בא אלא לסיים להם מקום. ותדע לך עוד, שהרי שנינו בפרק הקורא את המגלה עומד ויושב [מגילה כ"ד ע"ב], נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זה דרך המינות, כלומר אם נתן של ראש על מצחו או של יד על פס ידו, נתנה על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים, כלומר אם נתן של יד על בית יד של חלוקו אף על פי שנתנה כנגד הקבורת הרי זה קרוב לדרך המינין, דקימא לן לך לאות ולא לאחרים לאות. אלמא לא משכח בכך דרך החצונים אלא בשל יד ומשום דכתיב בהו לך לאות וכמו שאמרתי, אבל בשל ראש מניח על הכובע אם ירצה, דאי לא כי היכי דאיירי ברישא בתרויהו נתנה על מצחו בשל ראש או על פס ידו בשל יד, ליתני נמי בסופא בתרויהו, ואמאי תנא בשל יד ושבקיה לבר זוגיה, אלא משום דלית ביה ולא מידי כדאמרן.
ואם נפשך לומר, והרי שנינו בפרק ראשון של ערכין [ג' ע"ב] הכל חייבין בתפילין כהנים לוים וישראלים, ואמרינן עלה בגמ' פשיטא, ופרקינן כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך כל דאיתיה במצוה דיד איתיה במצוה דראש והני כהני הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבי קמ"ל דלא מעכבי דתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד, ואקשינן ומאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו דראש נמי הכתיב ושמת המצנפת על ראשו, ופרקינן תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, אלמא תפילין של ראש נמי צריך שיהיו על הראש, שאלו לא היה שערו נראה בין ציץ למצנפת יהיו כהנים פטורין מן התפילין. יש לי לומר דהתם אי אפשר להניחן על המצנפת, דכיון דהתפילין מניחן למצוה אי אפשר להניחן למצוה על המצנפת, ואם נתנן למטה אף הן חוצצין, לפיכך אם לא שהיה שערו נראה בין ציץ למצנפת לא היה מניח תפילין. ומעתה אין לנו ראיה לרצועות של יד מרצועות של ראש. ומכל מקום כך נראין הדברים. ומתפילין של יד עצמן הן מוכרעין, שהרי הקציצה צריכה שתהיה במקום שדרכו להיות מכוסה, עד שהיה רב אשי סבור שצריך להיות מכוסה לעולם, דגרסינן התם [מנחות ל"ז ע"ב] רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר הוה צריא בידיה והוה מתחזיין א"ל לא סבר לה מר לך לאות ולא לאחרים לאות א"ל במקום לך לאות אתמר, ומעתה לא היו מתירין להיות הרצועה נראית מבחוץ והלא היא עוברת על היד ממש ונכרכת באצבע, אלא שלא הקפידה התורה להיות במקום לך לאות על הרצועה אלא על הקציצה. כן נראה לי להלכה, אבל למעשה בין בשל ראש בין ברצועה של יד רואין אנו מה שהרבים נוהגין ונהוג כן, וכמו שאמרו בירושלמי [פאה פ"ז ה"ה] בכל כיוצא בזה, כל הלכה שהיא רופפת בידך ואינך יודע מה טיבה צא וראה מה צבור נוהגין ונהוג כן.
